כאשר בני זוג נפרדים לאחר הליך גירושין ויש להם ילדים משותפים, החוק קובע כי על בן הזוג הלא משמורן לשלם דמי מזונות לבן הזוג המשמורן.
תכלית דמי המזונות הן לאפשר לבן הזוג שמגדל את הילדים מרווח נשימה וסיוע כספי על מנת לטפל בילדים ולדאוג לכל מחסורם. בנוסף ובעיקר תכלית דמי המזונות היא לאזן במובן הכספי בין בן הזוג המשמורן לבן הזוג הלא משמורן.
עם זאת, לא אחת אנו נתקלים בתופעות בהן שני בני הזוג מקיימים משמורת משותפת על הילדים. זאת אומרת חלוקת זמנם בהסכמה לצורך השגחה, שמירה וטיפול בילדיהם המשותפים.
לא אחת בני הזוג שנפרדו מתגוררים בסמוך על מנת לאפשר לילדיהם להיות בקרבת שני הוריהם.
מה קורה במקרה שבו בני הזוג מגדלים במשותף את ילדיהם כיצד אופן הגידול הזה ישפיע על גובה המזונות?
במקרה כזה בדיוק עסק בית המשפט המחוזי בערעור שהוגש בעקבות החלטת בית המשפט לענייני משפחה.
בסקירה שלפניך נדון אם כן בהליך עמ"ש 25027-02-14 פלוני נ' פלונית.
עובדות המקרה שהוביל להגשת הערעור
בית המשפט לענייני משפחה קבע שבין בני זוג תהיה משמורת משותפת מזונות על שתי בנותיהם של בני הזוג. עוד הוא קבע כי האב ישא בדמי מזונות בשיעור של 1950 ₪ בחודש, 40% מדמי המדור שלהן, ו-500 ש"ח מהוצאות המדור שלהן לחודש.
עוד נקבע כי האב ישא במחצית הוצאות החגים, החופשות, החינוך וההוצאות הרפואיות של בנותיו.
מדובר בבני זוג שנישאו בשנת 2006, שתי בנותיהם נולדו בשנת 2007, ובשנת 2011.
לשני בני הזוג הכנסה זהה בשיעור של 11,000 ₪ כפי שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה.
האב לא אמר נואש, והגיש ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה.
טענות האב בערעור להפחתת דמי המזונות
האב טען כי משכורתו היא 8000 ₪ והכנסת האם עומדת על שיעור של 13,000 ₪ לערך, זאת בניגוד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה.
עוד טען האב כי בית המשפט לענייני משפחה טעה בגובה המזונות והמדור אותם הטיל עליו בשיעור גבוה.
האב טען כי בית המשפט לענייני משפחה טעה הן בגובה המזונות והן בהטלת המזונות בכלל בעיקר לאור המשמורת המשותפת של בני הזוג.
האם מנגד שללה את טענות האב, הן בנוגע לגובה המזונות והן בנוגע לעצם הטלת המזונות ודמי המדור בהן הוא חויב.
עוד טענה האם כי משכורתה היא כפי שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה ולא כפי שטען האב.
דמי מזונות ושאלת המשמורת המשותפת
כפי שתואר לעיל, דמי מזונות מוטלים על בן הזוג שהוא לא משמורן כדי לאזן בין בני הזוג וזכותם גם לחיים אישיים ולחיי רווחה הוגנים אפילו שעל אחד מהם מוטלת חובת גידול הילדים.
נציין כי במדינת ישראל דמי המזונות מוטלים מכוח הדין האישי המוטל על בני הזוג, קרי: הדין הדתי.
כך קובע סעיף 3(א) לחוק תיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט- 1959: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו".
גם כאשר ישנה משמורת משותפת החיוב במזונות לא מתבטל.
הכרעת בית המשפט המחוזי
בית המשפט המחוזי התבקש להתערב בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, מדובר בערכאת ערעור ולא כערכאה ששומעת את הראיות מחדש. על בית המשפט המחוזי לבחון האם בית המשפט הדיוני טעה במסקנות המשפטיות אליהן הגיע.
בית המשפט המחוזי קבע כי יש לחייב את האב במזונות הכרחיים לצורך גידול בנותיו, שכן זהו חיוב הקבוע בחוק, כך שאין לבית המשפט סמכות להתערב בעצם הטלת המזונות.
עם זאת, קבע בית המשפט כי עליו להתערב בשיעור המזונות שנקבעו על ידי בית המשפט לענייני משפחה בעקבות נסיבות המקרה שנדון בפניו.
בית המשפט קבע כי כאשר מדובר במשמורת משותפת בין בני הזוג, האב מקיים את חובותיו מכוח היותו אב משמורן ולכן יש לקחת זאת בחשבון בעת הטלת המזונות.
עוד נקבע כי שכרם של בני הזוג אכן עומד על השיעור שנקבע בבית המשפט לענייני משפחה, ואין להתערב בקביעה זו.
באשר לגובה המזונות קבע בית המשפט המחוזי כי יש להתערב והעמיד אותו על סך של 1300 ₪ לכל אחת מבנותיו. כך גם מצא בית המשפט המחוזי כי יש להפחית מגובה תשלומי המדור וההוצאות השוטפות שהוטלו על האב, במובן הזה שיש להפחית כ- 50% מהוצאות אלו.
בית המשפט המחוזי נימק את הכרעתו בכך שיש להטיל על ההורים "גזירה שווה" בנוגע לנטל הכספי המוטל עליהם, משום ששניהם הורים משמורנים.
כמה מילים לסיום וכתוצאה מפסק הדין בערעור…
מדובר בפסק דין ייחודי שמקדם בעצם שוויון בין הורים, אם פעם הייתה חזקה ברורה לפיה האב הוא שיישא בנטל המזונות המוחלט, הרי שכיום לאט לאט מתגבשת בפסיקת בתי המשפט תפיסה שוויונית יותר בנושא.
החלטה זאת של בית המשפט המחוזי עולה גם בקנה אחד עם גישת המשמורת המשותפת שתופסת לה תאוצה בשנים האחרונות.
בכל שאלה לגבי האפשרות להקטין את תשלומי מזונות הילדים לאור משמורת משותפת בין ההורים לאחר הגירושין, מומלץ להקדים ולפנות להתייעצות עם עורך דין בעל ניסיון בתחום.
