Divorced

מרכז המידע להליכי גירושין ודיני משפחה
מרכז המידע להליכי גירושין ודיני משפחה

משמעות הכתובה

כתובה – כל מה שצריך לדעת!

שטר הכתובה הינו מסמך משפטי המלווה את טקס החופה והקידושין, ומפרט את התחייבויותיו של הבעל כלפי אשתו במהלך נישואיהם, וכן את התחייבותו הכספית לאחר הפסקת נישואים בעקבות גירושין או עקב מותו.

יש הטוענים כי מקור החיוב בכתובה נובע מהמקרא, והיא תוקנה בהמשך על ידי חכמי התורה שבעל פה במטרה להגן על הנשים מפני הגירוש על ידי בעליהן באמצעות סכומי כסף משמעותיים שהבעל נדרש לשלם לרעייתו בנסיבות בהן החליט לגרשה בנימוק "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה‏".

הכתובה מהווה מרכיב בלתי נפרד מטקס הנישואין הדתיים, והיא נחתמת בנוכחותם של שני עדים הנוכחים גם במהלך מסירתה לאישה. אף על פי ששטר הכתובה נקרא באחד מן הרגעים המרגשים ביותר בחייו של כל אדם אין מדובר כאן במכתב אהבה.

לשיחה אישית עם עורך דין חייג/י: 052-2226699

חכמינו הבינו למעשה את העובדה שכולנו נוטים לשכוח במהלך רגעי האושר העילאיים שאין האהבה לבדה מספיקה, וערכו את הסכם הממון היהודי הראשון.

הכתובה הונהגה בעת בה עול הפרנסה היה ברובו מוטל על הגבר, והנשים מיעטו לעבוד מחוץ לבתיהן. בעת ההיא היה נהוג גם שהנכסים שהכלות הביאו עימן הועברו לניהולו ולרשותו של חתנן, והכתובה מנעה נישול כמעט מוחלט מכל רכושה של הכלה בנסיבות של גירושין או התאלמנות.

מה כותבים וכיצד מנסחים את הכתובה?

השפה בכתובה היא ארמית, אשר הייתה שפה מקובלת בתקופת חיבורה.

באופן כללי אין הבדלים מהותיים ומשמעותיים בין הכתובות ותרגומיהן בעדות השונות, למעט ההבדל הטמון בניסוח מעמד הכלה.

בכתובה האשכנזית ישנה התייחסות אל ההבדל שבין הנישואים הראשונים בהם מוגדרת הכלה כבתולה לעומת נישואים שאינם ראשונים, בעוד שבכתובה של יוצאי עדות המזרח אין כלל התייחסות אל הנושא.

בכתובה שלושה חלקים הכוללים ההתחייבויות של הבעל, הערבויות לשם ביצוע ההתחייבויות וחתימות.

התחייבויות הבעל בכתובה הן למזונותיה של האישה, לדמי כתובה ותוספת כתובה וכן אל הנדוניה ותוספת הנדוניה.

פירוט סעיפיה של הכתובה

בשטר הכתובה שמונה סעיפים, כשהסעיף הראשון מתייחס אל מקום עריכתה של הכתובה והתאריך.

הסעיף השני מתייחס אל חובת מזונות האישה במהלך נישואיה, כשמזונותיה כוללים דאגה לקיומה החומרי לרבות מקום מגורים, כסות וריפוי.

דמי כתובה ותוספת כתובה שבסעיף השלישי נוגעים לסכום התשלום שמקבלת האישה בנסיבות שבהן התפרקות הנישואין נובעת מרצונו של הבעל או בעקבות מותו.

הסכום הנקוב הינו התעריף המינימלי לתשלום, ושוויו נקבע  על ידי חז"ל בהתאם לערך המטבע ולמנהגי המקום, כשגובה דמי הכתובה מיועדים לאפשר לאישה להתקיים באמצעותם במהלך שנה אחת.

כיום, על פי הלכה זו מעדכנת הרבנות הראשית את הסכום המינימלי מעת לעת. תוספת כתובה נוגעת לסכום כסף נוסף שניתן להוסיף בהתאם למנהג המקום ולרצונו של הבעל.

סעיף הנדוניה ותוספת הנדוניה נוגע לנכסים שמביאה עימה האישה בשעת נישואיה. הנכסים הללו נרשמים בכתובה, והבעל מחוייב להשיבם לאישה עם פירוק הנישואין, ובהתאם לערכם בעת החתונה. הסעיף החמישי בכתובה מפרט את "נכסי מלוג" הנכסים שהביאה האישה ובהם הוא רשאי לסחור.

הסעיף השישי מהווה את סיכום סך כל הסכומים, כשהמרכיב האחרון בכתובה כולל את הערבויות שהבעל מעמיד לקיום התחייבויותיו. הכתובה כוללת את חתימותיהם של הבעל והעדים לשם האימות ומתן התקפות.

הכתובה בראי בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה

סעיף 17 לחוק יחסי ממון משנת תשל"ג בקרב בני זוג נוגע ליחס שבין הכתובה לבין הסכם יחסי הממון בהיבט החוקתי, ומורה כי אין החוק בא לגרוע מזכויותיה של האישה על פי כתובתה או על פי תיקון דיני המשפחה (מזונות) משנת תשי"ט, ולהוראות סעיף 101 שבחוק המקרקעין משנת תשכ"ט.

המשמעות היא שהכתובה איננה משמשת כמסמך סמלי בלבד, ומעוגנת בחקיקה האזרחית הישראלית כמסמך חוזי לכל עניין ודבר, והיא בעלת נפקוּת משפטית רחבה ביחסי הממון בקרב בני הזוג.

זאת ועוד, סעיף 2 לחוק יחסי ממון קובע כי הסכם הממון שנכרת בטרם בא הזוג בשעת הנישואין טעון אישור בבית הדין הדתי או בבית המשפט לענייני משפחה, ויעבור אימות אצל רשם הנישואין בשעת הנישואין.

הווה אומר, שבשעת עריכת הכתובה וחתימתה לעיני העדים ומסדר הקידושין מחויב גם הסכם הממון שנחתם מכוח החוק ליחסי ממון להיות מוצג אף הוא בפני מסדר הקידושין ומוחתם כחלק מהתנאים הכרוכים בכתובה.

חשוב להדגיש שעל פי דיני החוזים חוזה אשר נערך ונחתם בעיתוי מאוחר יותר עולה משקלו בהיבט המשפטי על החוזים שנחתמו לפניו.

לפיכך הסכם ממון, גם אם נחתם ואושר בידי גורם משפטי בטרם הנישואין, במידה והתניותיו נוגדות את התניותיה של הכתובה, שנערכה ונחתמה בשעת הנישואין במישור דמי המזונות ובמישור הממוני, ואם הבעל לא הציג את הסכם הממון במהלך החתימה על הכתובה, ולא כרך אותו בחזקת "כתב תנאים" אל הכתובה, עשוי הסכם הממון שלא להיות תקף.

במילים אחרות, הסכם הממון הנעשה לפני החתימה על הכתובה, יקבל תוקף מחייב מבחינת הדין האישי רק במידה ונכרך לכתובה הנחתמת ביום הנישואין.

שלילת זכויות כתובתה  של האישה

לאישה העומדת בפני גירושין לא מגיע דבר על פי היהדות למעט המצוין בכתובה, בעוד שחוק יחסי ממון מושתת על חלוקתו השוויונית של רכוש בני הזוג. יחד עם זאת, אין חוק יחסי ממון בא לבטל את זכויות האישה על פי כתובתה, וייתכן כי בנסיבות מסוימות תזכה האישה הן על פי כתובתה והן על חוק יחסי הממון.

אולם, במקרים מסוימים תישללנה מהאישה זכויותיה הנוגעות ל"עיקר הכתובה" ו"תוספת הכתובה". הנסיבות בהן פטור הבעל מחובת התשלום על פי הכתובה מגוונות, וכוללת ראיות מוצקות אשר קושרות את האישה למעשה בגידה בבעלה, או לחלופין "מעשה כיעור", שבו אין אמנם ראיה חותכת לבגידה אך ישנה סבירות גבוהה במיוחד כי האישה אכן בגדה.

נסיבות נוספות הפוטרות את הבעל מחובת קיום הכתובה הן "מקח טעות", בהן הסתירה הרעייה מפני בעלה בטרם נישואיה פגם כלשהו, לרוב בריאותי, שבמידה והיה נחשף מבעוד מועד, הנישואין היו מתבטלים.

עילות נוספות לאי קיום כתובתה של האישה הן "אישה מורדת", המסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה כחלק מחובותיה כאשת איש, אישה אשר מכשילה את בעלה מבחינת איסורי תורה או מצבים בהם האישה עוזבת ללא סיבה מוצדקת את בית המגורים של בני הזוג.

כמו כן, במידה והאישה מעוניינת להתגרש או ששני בני הזוג מעוניינים בזאת, ואין מצד האישה כל טענות בדבר היותו של הבעל בוגד או מורד, או שהכתובה פסולה באופן מהותי, תישללנה ממנה הזכויות של "עיקר הכתובה" ו"תוספת הכתובה".

חשוב לציין כי בכל הנסיבות שהועלו כאן, נשמרת לאישה תמיד זכותה על הנדוניה.

זכויותיה של האישה

באופן עקרוני, מעמדו החוקתי של שטר הכתובה הוא כשל שטר חוב, ובנסיבות מסוימות עשויה האישה לזכות הן למחצית הרכוש והן לכתובתה.

במצבים בהם מבקש הבעל להתגרש מסיבות בלתי מוצדקות בנוסח 'נגמרה האהבה', ואין מדובר ברצון הדדי לביצוע הגירושין בעוד האישה מגישה מצדה תביעה לשלום בית, ובית הדין הרבני אכן משתכנע בכנות האישה שזהו רצונה האמיתי, הסיכויים לכך שהבעל יחויב, כתנאי לגירושין, בתשלום אשר מגיע לאישה כפי שנחתם בכתובה עולים משמעותית.

אולם, קיימת אפשרות שהאישה תהיה זכאית לכתובתה גם במצבים בהם היא זו אשר יוזמת את הגירושים, כגון אימפוטנציה מצד הבעל ואי היכולת להקים משפחה, או מום של הבעל שלא ידעה על קיומו בטרם נישאו.

באופן עקרוני, בעת פטירת הבעל רשאית האלמנה לבחור בין הסכום שהוקצב לה בכתובה על ידי בעלה לבין חלקה בעיזבון. על פי תקנות הרבנות הראשית לשנת תש"ס נקבע שיעור מרבי לתוספת הכתובה, כשהשיעור המינימלי אינו מצוין, והבעל רשאי לרשום בעיקר הכתובה גם סכום של 200 זוז בלבד.

תוספת הכתובה ותוספת נדוניה הינן תוספות שהבעל אינו מחויב להסכים להן מראש, אך כשמגיעים לשלב פירוק הנישואין הם עשויות להיות מחושבות בפועל, וטענותיו של הבעל כי הסכומים בהם נקב בכתובה היו מעין אקט סמלי בלבד וכי לא הבין את המשמעות החוקתית של הכתובה אינן קבילות.

דוגמאות מפסקי דין

אחת הפסיקות נוגעת לסוגיה הדנה בזכאותה של אישה לגבות את כתובתה על רקע זכויותיה הנובעות מהסכם יחסי ממון שנערך בטרם חתונתם של בני הזוג.

המבקשת והמנוח נישאו בחופה וקידושין בשנת 1997, כשעבור המנוח היו אלו נישואין שניים, לאחר פטירת רעייתו הראשונה, אליה היה נשוי כשלושים שנה ובעקבותיהם נולדו לו שלושה ילדים.

בתקופת נישואיו הראשונים הקים המנוח החברה לייצור מוצרי מתכת בסיוע בני משפחתו. לאחר פטירתה של רעייתו הראשונה פגש המנוח את המבקשת, ולאחר היכרות של כשלוש שנים ביקשו השניים להינשא.

בהסכם הממון שנערך בטרם נישא הזוג ואושר בבית המשפט לענייני משפחה נקבע כי תחול הפרדה ברכוש שצבר כל אחד מהם למעט מחצית הזכויות בבית בו התגוררו השניים ושהבעל רכש מכספו, וכן פיצויי הפיטורים המגיעים לבעל במקרה של פטירתו.

המנוח והמבקשת נישאו זה לזו כשבוע מעריכת ההסכם, כשבמעמד החופה שטר כתובתה של רעייתו החדשה עמד על סך 3,000,000 ש"ח. כשנה וחצי לאחר מכן נפטר המנוח, ובשנת 1999 קויימה הצוואה, והאלמנה קיבלה לידיה נכסים ששוויים מעט מעל לשני מיליון שקלים.

חודשים ספורים לאחר מכן פתחה האישה בהליכים לתביעת הסכום אשר נקבע בכתובתה, בטענה שהכתובה הינה חובה משפטית בנוסף לזכויותיה האחרות. המשיבים טענו מנגד שהסכום גבוה ממחצית שוויו של העיזבון, טענה המושתתת על "תקנת טוליטולה" במשפט העברי.

בית המשפט פסק כי בנסיבות בהן חוב הכתובה גבוה ממחצית העיזבון רשאית התובעת לבחור בין הסכם הממון לבין מחצית משווי עיזבון הבעל בלבד.

מקרה אחר דן בבני זוג אשר נישאו בחופה וקידושין בשנת 1998, שבמהלכם נולדו להם שני ילדים. בשנת 2010 תבע הבעל להתגרש בבית הדין הרבני בטענות של משיכת כספים, אך תביעת הגירושין נדחתה בגין חוסר הוכחות הלכתיות.

הבעל הגיש ערער בשנת 2011 בפני בית הדין הרבני הגדול על רקע טענתו שהאישה בוגדת בו ומנהלת חיים עם גבר זר.

הבעל הציג ראיות אשר השיג באמצעות חוקרים פרטיים אשר עקבו אחרי האישה, לפיהם היא נראית מתגפפת ומתנשקת עם גבר זר, ולנה בדירתו במהלך תקופות שונות.

ברשות הבעל היו תמונות וסרטים אשר הוכיחו כי בעת ששהתה האישה בדירתו של הגבר לא נכנס אל הדירה איש מלבדם, וכך גם בעת היציאה מן הדירה. בית הדין פסק על ביטול המזונות וביטול שטר הכתובה בנימוק של "מעשה כיעור".

שאלות בנושא הכתובה? רוצה לדבר עם עורך דין?
ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי אישי לפני גירושין!

צור קשר לייעוץ ופרטים נוספים:

שתף כתבה זו:

Facebook
WhatsApp
Email
LinkedIn

קטגוריות

הכתבות הפופולאריות

מרכז המידע להליכי גירושין ודיני משפחה

רוצה לדעת עוד?

מלא את הפרטים והשאר מעודכן בכל עת

מאמרים קשורים

עורך דין גירושין רעננה
עורך דין גירושין רעננה

עורך דין גירושין רעננה שרון סגל גם אדם שיוזם גירושין מתוך הבנה שאין טעם להמשיך בחיים המשותפים, וגם מי שהתהליך

צור איתנו קשר