...

Divorced

מרכז המידע להליכי גירושין ודיני משפחה
מרכז המידע להליכי גירושין ודיני משפחה

ירושות

המדריך המלא לענייני ירושה

בעולם אוטופי שכולו טוב, הורים הולכים לעולמם, כל אחד לפי תוחלת חייו. הילדים יורשים אוטומטית לפי עקרונות הצדק הטבעי והחלוקתי את הרכוש שצברו ההורים במהלך החיים המשותפים. הילדים עורכים מיפוי לרכוש, רשימת מלאי, מקבלים הערכת שווי ומחלקים אותו באופן שווה או יחסי לצרכים של כל אחד מהילדים.

הכל ברוח טובה, בלי מריבות, בלי ייעוץ של עורכי דין, בתקיעת כף ומתוך כוונה לממש כלשונה את צוואת ההורים למרות שמעולם לא נכתבה כזו צוואה.

סט הערכים שעליו גדלו הילדים הכתיב להם את אופן חלוקת הרכוש שירשו. כאמור, זה יכול לקרות בעולם אחר, לא בזה שבו אנו חיים.  נדירים המקרים במציאות חיינו שכך מתחלקת הירושה של ההורים. במרבית המקרים הסיפור הוא אחר. מורכב. אמוציונאלי, נקמני, פולמוסי ונתון להכרעת בתי המשפט.

לשיחה אישית עם עורך דין חייג/י: 052-2226699

אם יש רכוש רב לריב עליו, נפתחת חזית מריבה רחבה וחריפה, כאילו לא מדובר באחים שנולדו לאותם הורים. אם ההורים יודעים ומסוגלים לזהות את מה שצופן העתיד לאחר מותם הם יערכו צוואה מפורטת שתנחה את הילדים המתקוטטים כיצד לחלק את הירושה.

גם אז הילדים לא מצייתים לצוואה. תמיד ימצא הילד שמרגיש מקופח מסיבות שונות ויבקש באמצעות בית המשפט לערער על כשרות הצוואה בטענה, שהיא הוכתבה להורים בהיותם חולים, לא צלולים בדעתם ונתונים ללחץ וכפייה של אחד הילדים.

המחוקק הבין שאת סוגיית הירושה לא ניתן להותיר לפתרון מוסכם בידי בני המשפחה היורשים. חוק הירושה נחקק כבר בשנת 1965.

במהלך השנים בוצעו בו תיקונים והתאמות בדיעבד, בכפוף ובהתאמה לאירועים ולהתנהלות של יורשים.

גם מסיבה זו ירושות וצוואות הם אחד התחומים המרכזיים ביותר במשפט האזרחי ובדיני המשפחה בפרט והם מתייחסים לאופן חלוקת הזכויות והחובות של האדם לאחר מותו.

ירושה או בהגדרתה המשפטית עזבון, היא הנכסים של הפרט שעוברים לאנשים אחרים לפי הסדר הקבוע בדין שהופכים בעת פטירתו של המוריש לבעליהם החוקיים של הנכסים.

אלה יכולים להיות נכסי מיטלטלין או מקרקעין כאחד. צוואה בדרך כלל היא מסמך בו מורה הפרט כיצד יחולק העיזבון שלו לאחר מותו והחוק קובע כללים ברורים לקיומה.

כאשר הפרט לא מותיר אחריו צוואה, הירושה היא ירושה לפי דין וחלוקת העיזבון תעשה בהתאם אליו.

לפי החוק סדר חלוקת העיזבון נקבע לפי קשרי הדם וקשרי המשפחה שלו. שיטה זו גם מכונה שיטת הפרנטלות.

כך, היורשים של הנפטר הם קודם כל בן הזוג שלו, הילדים וצאצאיהם, ההורים של הוריו והילדים שלהם.

באופן זה נקבע שאם לזוג  יש ילדים, חצי מהעיזבון, יחד עם המיטלטלין ששייכים לרכוש המשותף והמכונית, עוברים לבן הזוג של הנפטר וחצי לילדים.

אם אין לזוג ילדים או שילדיו אינם עוד בין החיים אך יש לילדיו צאצאים או שהוא השאיר אחריו הורים, אותו החצי השני של העיזבון עובר לצאצאי הילדים או להוריו.

החוק קובע מפורשות שהילדים של המוריש יהיו בעדיפות בסדר החלוקה על ההורים שלו וההורים שלו יהיו עדיפים על הסבא והסבתא שלו.

במקביל, הדין קובע שילדי המוריש יחלקו את חלקם בעיזבון ביניהם באופן שווה.

בדומה, גם הורי המוריש אמורים לחלק ביניהם את העיזבון בצורה שווה וגם הוריהם. ילדים מאומצים רשאים במידה והאימוץ נעשה כחוק, לרשת את הוריהם המאמצים, משהיו ילדיהם הביולוגיים.

אם הנפטר היה אדם ערירי ולא הותיר אחריו יורשים, החוק קובע שהמדינה תהיה זו שתירש אותו.

במידה ובני הזוג היו ידועים בציבור, החוק מאפשר את ירושת הידוע בציבור כדין בני זוג נשואים אם הידוע בציבור מוכיח שהזוג קיים משק בית משותף, השניים לא היו נשואים באותו זמן לאחרים וחיו יחד כידועים בציבור.

מה קורה כאשר הידועים בציבור מאותו מין ?

על כך משיב בית המשפט בערעור ע"א (נצ') 3245/03 ירושת המנוח ש.ר. ז"ל נ' היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי. הוגש ערעור נגד החלטה שלא להכיר בתובע שהנו הומוסקסואל שקיים עם המנוח שמת לפני ארבע שנים משק בית משותף במשך ארבעים שנה כידוע בציבור לצורך ירושת דירת המגורים של המנוח.

לטענת המדינה פרשנות הסעיף לא מאפשרת את ההכרה במילים איש ואישה כבני זוג מאותו המין.

בית המשפט המחוזי בנצרת בראשות כבוד השופט מנשה בן דוד קיבל את הערעור וקבע שהסעיף לעניין חלוקת דירת מגורים לא חל על המערער משום שהוא לא היה נשוי למנוח ואי אפשר לקבוע שבני זוג שלא יחול עליהם סעיף זה יחול עליהם הסעיף לעניין ידועים בציבור משום שדבר זה מסור לרשות המחוקקת. יחד עם זאת, אי אפשר לקבוע שהסעיף לעניין ידועים בציבור יחול רק על איש ואישה.

במקרה אחר, ציווה המוריש את מחצית רכושו לידועה בציבור שלו מה שעורר התנגדות בנותיו שביקשו את התערבות בית המשפט לשינוי צו הירושה. בית המשפט לענייני משפחה בתיק (עמ 306/06 פלונית נ' אלמונית) דחה את התנגדות המערערות לצו ירושה על עזבון אביהן המנוח ופסק שלמרות שהמשיבה לא נישאה לאביהן היא תירש מחצית מהעיזבון שלו.

הבנות ערערו לבית המשפט המחוזי בחיפה וטענו כי לפי הסכם בין הצדדים אף אחד לא יירש את השני במקרה של פטירה. כבוד שופטת  שושנה שטמר קיבלה ברוב דעות את הערעור וקבעה שסעיף 55 בחוק הירושה משווה את המעמד של הידוע בציבור לזה של בן זוג נשוי כאשר הוא מחיל עליו את הסעיף בחוק שמתייחס לחלוקת דירת מגורים.

אומנם במקרה זה יש לקבוע כי ההסכם בין הצדדים שולל את הירושה משום שהוא משקף את רצון המת באשר להעברת רכושו בדומה לצוואה.

הבעל נגד האחיינים של אשתו המנוחה

בתיק ת"ע 107470/04 עזבון המנוחה ע.ש.כ.ב.א ז"ל נ' י.ב.א – התובע הגיש בקשה למתן צו ירושה בעניין אשתו המנוחה שהייתה חסויה. הוא והמנוחה גרו בשתי דירות נפרדות באותו הבניין.

הוא טען שיש לראות את שתי הדירות כדירה אחת לעניין חלוקת העיזבון ולכן האחיינים של המנוחה לא זכאים לרשת אותה. בית המשפט לענייני משפחה בראשות כבוד השופטת טובה סיוון קובע שאת המונח דירה המופיע בחוק יש לפרש בצורה המצומצמת ביותר.

מסיבה זו, עוד בזמן שהתובע הצהיר כי השניים גרו בשתי דירות עם כניסות ותת חלקות נפרדות במשך כ-14 שנה הוא לא יכול להיכנס בגדרי הסעיף הרלבנטי לחלוקת דירת מגורים.

ירושה לפי צוואה

צוואה היא בדרך כלל מסמך בו מורה האדם כיצד הוא מעוניין שרכושו יחולק לאחר מותו, מבלי להתייחס לאופן החלוקה בהתאם לסדר הקבוע בחוק.

יחד עם זאת, הדין קובע מספר תנאים לתקפות הצוואה. החקיקה מכירה בשלושה סוגים של צוואות: צוואה בכתב, צוואה בעדים וצוואה בפני רשות. בנסיבות מסוימות גם צוואה שבעל פה יכולה להיות תקפה.

הוצאת צו ירושה

לצורך העברת רכוש הנפטר ליורשיו הדין מחייב הוצאה של צו ירושה שמוענק על ידי הרשם לענייני ירושה שהנו בעל תפקיד בדרגת שופט בית משפט שלום.

צו הירושה אמור להסדיר את אופן חלוקת הירושה בהיעדר צוואה. צו הירושה קובע רק את זכויות כל אחד מהיורשים ולא את פרטי החלוקה עצמם. יחד עם זאת, לאחר שניתן צו הירושה מי שמעוניין להתנגד לו יכול להגיש התנגדות לקיומו.

לעומת הרשם לענייני ירושה, לבית המשפט לענייני משפחה הסמכות להחזיר חזרה תובענות לדיון אצל רשם הירושה משום שלפי החוק הצהרות בעניין זכויות יורשים לפי צוואה ובירושה לפי דין הן בסמכות רשם הירושה.

החוק מאפשר בנסיבות מסוימות להעביר החלטות בעניינים אלו לבית המשפט לענייני משפחה אולם סמכות זו מוגבלת לבקשות למתן צווי קיום צוואה וצווי ירושה להבדיל מביטולם. כך נקבע בתיק ת"ע 1014590/07 עזבון המנוחה מ.ח. נ' מ.פ.

מוריש ללא צוואה וללא ילדים – מה דין ירושתו?

סוגיה זו נדונה בתיק ע"א 9694/01 האפוטרופוס הכללי, מנהל עזבון המנוח בן צבי ברגמן נ' פרידמן, המשיבים הנם היורשים של המנוח שנפטר בשנת 1967 בלי שהותיר אחריו צוואה וללא ילדים.  צו הירושה השאיר חלק מהרכוש שלו לקרובי המשפחה שלו מצד אביו ואת השאר לקרובי משפחה מצד אמו שלא היה ידוע עליהם.

אחרי שלושים שנה שלא נמצאו קרובים מצד האם, ביקשו הקרובים מצד אביו לחלק גם את שאר העיזבון ביניהם. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה אומנם המערער חשב שהם צריכים להוכיח שלא נותרו קרובים מצד האם.

בית המשפט העליון בראשות כבוד הנשיא לשעבר השופט אהרון ברק קבע שמי שרוצה להוכיח את הזכויות שלו בירושה לא רק צריך להראות שהוא קרוב משפחה של המנוח אלא גם עליו להראות שאין יורשים אחרים או שהם המחו את החלק שלהם.

חלוקת העיזבון צריכה לפי הנשיא לשעבר ברק להיעשות באופן הקרוב ביותר לזה שקבוע בחוק. היעדר הקפדה על הדרישות הראייתיות המתייחסות להוצאה של צו ירושה יכולה לגרור אחריה הוצאות גבוהות משום שעלול להתעורר צורך לתקן את צו הירושה אחרי שיופיעו יורשים שחלקם קודם בעיזבון לא חולק להם.

רמת ההוכחה הנדרשת כדי להראות שאין יורשים אחרים היא זו הקבועה במשפט האזרחי. המבחן הוא מבחן השקידה הסבירה.

נכסים שמנוהלים על ידי האפוטרופוס הכללי

בסמכות האפוטרופוס הכללי לנהל נכסים של נפקדים וכאלו שהותירו עזבון לאחר מותם ללא תביעת ירושה על ידי יורשים חוקיים.

במצב זה מתקבלות לעיתים פניות ובקשות של מי שמכנים את עצמם היורשים החוקיים של המנוח. כדי שבקשתם לצו ירושה תוגש לבית המשפט ותתקבל, עליהם להוכיח שהם היורשים החוקיים באמצעות קשר גנאולוגי למנוח המוריש. בקשות לצו ירושה נדחות כאשר המבקש לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת קרבת משפחתו למנוח.

כך למשל בתיק ת"ע 1-02-10 ג.ט. נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב – נדחתה בקשה לצו ירושה על עזבון המנוחה שנפטרה בעודה אלמנה ללא ילדים. התובע לא הצליח להרים את נטל הראייה להראות שהוא קרוב משפחה של המנוחה והוא גם לא הוכיח שהוא אחיה היחיד ובנסיבות הללו בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב לא יכול לתת צו ירושה.

התנגדות לצו ירושה בגלל הסכם בין היורשים

בין המנוח לבין המבקשת 1 – אלמנתו, התנהלו הליכים בבימ"ש זה בעניין מזונות, ואף הליכים בבית הדין הרבני, בהם תבעה האלמנה גירושין בעוד המנוח דרש שלום בית.

כך עולה מתיק ת"ע אשדוד 23303-07-12, בו המנוח נפטר בעוד הצדדים נשואים. למנוח ולמבקשת שלושה ילדים משותפים, הם המבקשים 4-2.

למנוח אף שלושה ילדים מנישואיו הקודמים, הם המשיבים 3-1. האלמנה הגישה בקשה לצו ירושה, בה ביקשה לקבוע, על פי הוראות חוק הירושה, כי היא יורשת מחצית מהעיזבון, וכל אחד מששת הילדים 1/12 מהעיזבון.

המשיבים הגישו התנגדות לצו ירושה בשל טענתם לקיומו של הסכם בין היורשים לפיו יתחלק העיזבון בין שבעת היורשים (לרבות האלמנה) שווה בשווה (1/7) כאשר בנוסף לחלק זה, תקבל האלמנה גם אם קצבת השאירים.

בנוסף, טענו, כי לנוכח אופי היחסים ששררו בין המנוח והאלמנה, האלמנה אינה בגדר "בת זוג" ו אין מקום לאפשר לה לרשת את המנוח כלל.

בית המשפט לענייני משפחה קבע כי "אין מקום להתנגד למתן צו הירושה בשל קיומו של הסכם בין יורשים". לטעמו של בית המשפט צו הירושה אינו אלא צו המצהיר, מי הם יורשיו של הנפטר ומה שיעור חלקו של כל אחד מהם בעיזבון בהתאם לחוק. מתן הצו אינו שולל זכותו של כל צד לעתור לחלוקת העיזבון בפועל על פי ההסכם בין הצדדים.

באשר לטענה של הילדים כי האלמנה אינה בת זוג ואינה במעמד של יורשת חוקית, פסק בית המשפט כי, כל אשה שהייתה נשואה לבעלה בעת פטירתו, זכאית לרשת אותו, כאשר שאלת טיב מערכת היחסים בין בני הזוג אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה. החריג לכלל חל אך ורק במקרים קיצוניים.

במקרה דנן, עצם העובדה שהמנוח עמד על קיומו של שלום בית בין הצדדים, מהווה מעין הודאת בעל דין בכך שמדובר ברעייתו לכל דבר ועניין.

יש לך שאלות בענייני ירושה? רוצה להתייעץ עם איש מקצוע מנוסה?
ליחצו כאן לפניה וקבלת יעוץ משפטי מיידי בענייני צוואה וירושה!

צור קשר לייעוץ ופרטים נוספים:

שתף כתבה זו:

Facebook
WhatsApp
Email
LinkedIn

מאמרים קשורים

עורך דין גירושין רעננה
עורך דין גירושין רעננה

עורך דין גירושין רעננה שרון סגל גם אדם שיוזם גירושין מתוך הבנה שאין טעם להמשיך בחיים המשותפים, וגם מי שהתהליך

צור איתנו קשר

Seraphinite AcceleratorOptimized by Seraphinite Accelerator
Turns on site high speed to be attractive for people and search engines.