...

Divorced

מרכז המידע להליכי גירושין ודיני משפחה
מרכז המידע להליכי גירושין ודיני משפחה

בגידה וכוונת שיתוף

בגדה בבעלה ולא תקבל חלק בדירת המגורים!

ככלל, בגידה של אחד מבני הזוג איננה שוללת כוונת שיתוף בדירת מגורים. אמנם, במקרים מסוימים ניתן לפסוק אחרת, למשל כפי שאירע בחודש נובמבר 2018, כאשר בג"צ אישר פסק דין שנקבע בהליך 9780/17 פלונית נגד בית הדין הרבני הגדול.

הקביעה היתה שהאישה שבגדה בבעלה לא תהיה זכאית לקבל מחצית מדירת המגורים שרשומה על שמו של הבעל וזאת למרות העובדה שבמשך כל שנות נישואיהם היא התגוררה עמו באותה דירה, שזו נבנתה לאחר נישואים ואף שנעשו בה שיפוצים בזמן נישואיהם ומכספי החשבון המשותף של השניים.

השופטים מינץ ושטיין תמכו בפסק הדין ולעומתם, השופט עמית התנגד אליו בתוקף, משום שלטענתו מדובר היה בהחלטה שנתקבלה על ידי בית הדין הרבני הגדול בהתבסס על הדין הדתי ובסתירה גמורה לדין האזרחי, שלפיו הוא מחויב לפסוק על פי החוק.

הדין האזרחי לא מחיל קשר בין מעשה בגידה לבין שלילת כוונת שיתוף, אך במקרה האמור, התנהלו העניינים אחרת והעלו שאלה חשובה – האם בגידה של אישה יכולה לשלול כוונת שיתוף בדירת מגורים? בסקירה שלפניך מסביר עורך דין שרון סגל את פסק הדין החשוב והמעניין.

הסמכות לשלול כוונת שיתוף בדירת מגורים

המערכות השיפוטיות אשר מוסמכות לקבל החלטות בסוגיות הקשורות בהליכי גירושין הן בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבניים.

חשוב להבהיר שמלבד עניין מתן הגט שנידון רק בבתי הדין הרבניים, ישנן סוגיות נוספות שיכולות להיות נידונות בשתי המערכות וביניהן משמורת ילדים והסדרי ראייה, תשלום מזונות, חלוקת רכוש וכך הלאה.

בתי הדין הרבניים בישראל עדיין נוטים לפסוק בהתאם להלכה היהודית, אשר נחשבת מיושנת ולא זאת בלבד, אלא שהיא גם מפלה פעמים רבות את האישה. הם רואים בבגידת אישה עילה לכפיית גירושים ושלילת זכויות למזונות וכן לחלוקת רכוש שיווניות.

לעומתם, מערכת המשפט פועלת על פי הדין האזרחי, הדוגל בשוויון זכויות בין גבר לאישה ובכל אופן מבסס את ההחלטות בנושאי רכוש ללא כל קשר לבגידות ובהתאם להלכת השיתוף בנכסים שקובע הדין האזרחי.

כאמור, בתי הדין הרבניים מחויבים גם הם לפעול על פי הדין האזרחי בכל הקשור בחלוקת רכוש, אך למרבה הצער, לפעמים המציאות בשטח שונה, כפי שאירע במקרה 9780/17 פלונית נגד בית הדין הרבני הגדול.

מתי ניתן לשלול כוונת שיתוף בדירת מגורים?

בפסק הדין שאושר בהליך 9780/17 פלונית נגד בית הדין הרבני הגדול נטען שהאישה בגדה בבעלה במשך מספר חודשים ושהיא לא קיימה עם בעלה יחסי אישות במשך שנים, לא דאגה לניקיון, לארוחות ולאיחוד המשפחה.

הגט התקבל במהרה ונקבע שלא תהיה לו השפעה על נושא חלוקת הרכוש, שכן כל הנכסים שהיו שייכים לבעל לפני הנישואים יישארו ברשותו ואילו כאלו שנרכשו בזמן נישואיהם יחולקו בין השניים חצי-חצי.

המחלוקת המדוברת לגבי הזכויות בדירת המגורים התעוררה כשהאישה דרשה לקבל מחצית מהזכויות על דירת המגורים שבה גרו השניים מעל 20 שנים ושהיתה רשומה על שם בעלה בלבד, אך נבנתה לאחר נישואים ואף שופצה מכספי השניים.

במקרה האמור טענו הרבנים שאכן היתה כוונת שיתוף מצד הבעל וניתן להסיק זאת על סמך מגוון צידוקים וביניהם העובדה שהבעל הצהיר והתחייב בעל פה בפני אשתו לשיתוף עתידי בדירה ויתרה מכך, שבניית הנכס וכן השיפוץ המאוחר יותר והשבחתו נעשו בתקופה שהשניים כבר היו נשואים.

השאלה האם יש להכיר במקרה זה בזכויותיה של האישה לשיתוף בדירת המגורים נענתה בחיוב ונקבע שהאישה תקבל מחצית משווי הדירה.

על ההחלטה ערער הבעל, בטענה שלא היתה כוונת שיתוף בעל פה, שהשיפוץ היה מינימלי ושבכל באופן, בתקופת השיפוץ האישה כלל לא עבדה, מה שאומר שהיא לא היתה שותפה מבחינה כספית בכיסוי ההוצאות בעבור השיפוץ.

לאחר הגשת הערעור, שניים מתוך שלושה דיינים בבית הדין הרבני הגדול בחרו לקבל את טענת הבעל והתייחסו לבגידת האישה כשיקול בהחלטה לשלול את כוונת השיתוף, בטענה שאם הבעל היה יודע מראש שהאישה בוגדת בו, הוא מלכתחילה לא היה מוכן לשיתוף.

חשוב לציין שההתייחסות לבגידה כשיקול לשלילת כוונת שיתוף מנוגד להוראות החוק ולא זאת בלבד, אלא שהיה וכבר מחליטים לייחס חשיבות לבגידה, יש לתת חשיבות למועד הבגידה, מה שלא קרה במקרה הנידון.

עתירתה של האישה לבג"צ ודחיית הערעור

אותה אישה החליטה לעתור לבג"צ וזאת בטענה שבית הדין הרבני הגדול בחר לייחס חשיבות לנושא הבגידה בהחלטה לשלול את זכויותיה בדירת המגורים ומשכך, פעל על פי הדין הדתי ולא על פי הדין האזרחי, כפי שמחויב על פי חוק.

שופטי בג"צ דחו את הערעור של האישה ואישרו את פסק הדין ברוב של שני שופטים, מינץ ושטיין, מול אחד, השופט עמית. עמית סבר שבית הדין הרבני לקח במכלול השיקולים לשלילת כוונת השיתוף את בגידת האישה וחמור מכך, אף יחס לבגידה משקל רב.

לטענתם של השופטים מינץ ושטיין, העובדה שבג"צ תמך בהחלטה לשלול מאותה אישה את הזכות לקבל מחצית מדירת המגורים איננה רלוונטית למעשה הבגידה ואף מנותקת ממנו. שכן, לא ניתן היה להוכיח כוונת שיתוף בדירת המגורים, גם ללא כל קשר לבגידה.

יתרה מכך, השופטים מינץ ושטיין חידדו ואמרו שהם רואים בגידת אישה ובגידת בעל באותה עין, אך בכל אופן, כיוון שלדבריהם ההחלטה לא הסתמכה על הבגידה, אין לייצר כל חיבור בינה לבין עניין הדירה.

גם אם הבגידה נכללה בשיקוליו של בית הדין הרבני הגדול, הרי שהיא לא היתה הגורם היחיד להחלטה ובוודאי שלא העיקרי ואפילו בלעדיה בכל מקרה לא ניתן היה להוכיח כוונת שיתוף.

לבסוף נתקבלה החלטה על פי רוב שהאישה לא תהיה זכאית לקבל זכויות בדירת המגורים, אך האישה בחרה להגיש בקשה לדיון נוסף בתקווה לשנות את הקביעה.

הרשתות החברתיות סערו בעקבות ההחלטה ואף נכתבו פוסטים זועמים בפייסבוק כמחאה. באחד הפוסטים נכתב שהשופטים מינץ ושטיין, שהנם שופטים שמגיעים מהמגזר הדתי ונחשבים לשמרניים, קיבלו החלטה שהושפעה מעמדותיהם האישיות.

עוד נאמר שהשניים מונו לאחרונה לתפקידיהם בבית המשפט העליון על ידי שרת המשפטים, איילת שקד, במטרה לעשות מהפך בבית המשפט העליון ולהעניק לו צביון דתי.

לסיכום, אמנם יתקיימו מקרים חריגים שבהם בגידה ממושכת תהווה הוכחה להיעדר שיתוף או תשים קץ לשיתוף, אך לא יהיה בה כדי לשלול את הזכויות של מי מהצדדים ברכוש המשותף.

עוד נוסיף ונסביר שמוכרחים להבדיל בין רכוש שנצבר טרום הבגידה או אחריה ובכל אופן, היה ומחליטים להחיל את הפסקת השיתוף בשל המשבר, חייבים להחילו אך ורק על הנכסים שנצברו לאחר הבגידה וכך או כך, להתייעץ עם עורך דין מנוסה לענייני גירושין ולבחון כל מקרה לגופו.

לחצו כאן לקבלת ייעוץ משפטי בנושא חלוקת רכוש

צור קשר לייעוץ ופרטים נוספים:

שתף כתבה זו:

Facebook
WhatsApp
Email
LinkedIn

מאמרים קשורים

עורך דין גירושין רעננה
עורך דין גירושין רעננה

עורך דין גירושין רעננה שרון סגל גם אדם שיוזם גירושין מתוך הבנה שאין טעם להמשיך בחיים המשותפים, וגם מי שהתהליך

צור איתנו קשר

Seraphinite AcceleratorOptimized by Seraphinite Accelerator
Turns on site high speed to be attractive for people and search engines.