האם ידעתם כי שירותי הרווחה העירוניים יכולים להחליט על הוצאת ילד מבית הוריו או אחד מהוריו, במקרה של גירושין, ולמרות התנגדות ההורים?
מקרים כאלה אומנם נדירים יחסית, אך הנושא עלה לכותרות בשבועות האחרונים ובציבור הישראלי ניטש ויכוח עקרוני בנושא.
נראה כי אחת ההחלטות הקשות ביותר המובאות לפתחו של בית המשפט היא ההחלטה האם יש לאפשר להוציא ילד מבית הוריו באמצעות שירותי הרווחה.
מעבר להחלטה המוסרית הקשה, מדובר במקרים מאוד קשים של הזנחה, טיפול לקוי, ופגיעה אנושה בילדים שתלווה אותם לאורך שנות חייהם.
ילדים נזקקים ושירותי הרווחה
כאשר קיים חשד לרשויות הרווחה שמא ישנו ילד המוזנח על ידי הוריו, נשלחים עובדים סוציאליים לביתו כדי לבחון את תנאי המחייה.
לעיתים, כאשר אכן מתברר כי הילדים מוזנחים במובן הזה שהוריהם אינם מתפקדים ואינה ממלאים אחר חובתם לטפל בילדיהם, מוצאים הילדים מהבית על ידי צו בית משפט.
בדרך כלל אותם ילדים עוברים לבית אומנה ולאחר מכן מתחילה המדינה בהליך אימוץ. ניתן גם להעביר ילד לקרובי משפחה, כדי שאלו ישמשו לו משפחת אומנה עד לקיומו של תהליך אימוץ.
דיון בבית המשפט לענייני משפחה
במסגרת הליך עמ"ש 11483-06-14 פלונים נ' פלונים, נדון מקרה קשה של ילדה שנמצאה מוזנחת לאחר קריאה של שכנים.
עובדים סוציאליים שהגיעו למקום גילו כי זהו המצב, ואף ביקשו לפנות את הילדה לבית החולים. התברר כי הילדה סבלה מתזונה לקויה והזנחה קשה שהביאה לעיוורונה.
הילדה בת למהגרים טורקיים, ללא מעמד או אזרחות ישראלית. בשלב מסוים הועברה הילדה לבית דודיה שגרים בארץ, גם הם חסרי מעמד, מטורקיה. הדודים גידלו ומגדלים את הילדה בצורה נאותה.
בין לבין, הקשר בין הילדה לאמה נמשך, והאם קיימה הסדרי ראיה עם הילדה פעמיים בשבוע, בהחלטת בית המשפט.
עם זאת, המדינה באמצעות היועץ המשפטי לממשלה הגישה בקשה לבית המשפט לענייני משפחה, במסגרתה ביקשו לגרש את הדודים לטורקיה הואיל והם חסרי מעמד.
כמו כן נתבקש בית המשפט למנות את הדודים לאפוטרופוס על גופה ורכושה של הילדה, כך שתעבור להתגורר איתם בטורקיה.
אמה של הילדה התנגדה לבקשה וכך גם דודיה. לטענתם מעבר נוסף של הילדה יהיה קשה מנשוא ויפגע בה מאוד.
המשמעות של המעבר הוא ניתוקה ממקום מושבה, וניתוקה מאמה הביולוגי למקום חדש.
בית המשפט לענייני משפחה קבע כי יש לקבל את בקשת המדינה ולהעביר את הילדה יחד עם דודיה לטורקיה.
בית משפט קבע כי המעבר הזה הוא בבחינת הרע במיעוטו בנסיבות הללו.
הכרעת בית המשפט לגבי הוצאת הילדה מבית ההורים
המשפחה הגישה ערעור על ההחלטה, וחזרה על עיקר טענותיה, שהתמקדו בשאלת טובת הילדה.
בית המשפט התייחס תחילה לעובדה כי אכן מדובר ברע במיעוטו וקבע: "עלינו להכריע בשאלה, האם לקבל את הערעור, דהיינו ביטול מינוים של הדודים כאפוטרופסיים לילדה, ובאופן שבמקרה שכזה, הילדה לא תוכל לצאת לתורכיה יחד עימם, ולא יהיה מנוס, אלא להעבירה למשפחה אומנת.
זאת מול החלופה של דחיית הערעור, ובאופן שאכן, התוצאה תהא שהילדה תעבור להתגורר בתורכיה יחד עם הדודים, אולם עתה, תוך ניסיון ליתן את אותה בטוחה שהוצעה על מנת לנסות ולהבטיח את שמירת הקשר, עד כמה שניתן, בין הילדה לבין האם, תוך מתן הוראות אופרטיביות".
בית המשפט דחה את טענת האם בנוגע לקשר של הדודים לילדה. לטענתו, אומנם לא נבדקה לעומק שאלת המסוגלות ההורית של דודיה, אך בשלב הזה לא ניתן לערער אחר הקשר הטוב ביניהם והטיפול המסור אותו נותנים הדודים לילדה.
עוד נקבע כי אכן מהראיות והעדויות שנשמעו, אין ספק כי טובת הילדה היא להישאר עם הדודים לפני הכל.
לבטח עדיפה האפשרות הזו מאשר לשלוח את הילדה למשפחת אומנה זרה, במיוחד לאור הקשיים אותם חוותה בעברה. כל שכן, אין מקום לאפשר לאם לגדל אותה לאחר שהתגלה כי אין היא מסוגלת לעשות כן.
בית המשפט לענייני משפחה פסק במילים: "המסקנה העולה, כי צדק בית משפט קמא בקביעתו, כי טובתה של הילדה חייבה את התוצאה, לפיה ימונו הדודים כאפוטרופסים, תוך שיכולים יהיו להמשיך ולגדל את הילדה בתורכיה, וכחלופה היחידה שנותרה ראויה, נוכח כלל הנסיבות".
בית המשפט גם לא התעלם מהקושי של העברת הילדה למדינה זרה בקובעו: "שאכן, ברור שאין ביטחון מוחלט בשאלות שכאלו, אולם חששות כאלו או אחרים קיימים בכל מקרה של הגירה עם סיכון מסוים, ובמיוחד שלא הוברר דיו, האם יש סיכוי כי החלטה זו או אחרת של בית משפט בישראל תיושם בתורכיה, אם לאו".
עם זאת, נראה היה כי בית המשפט לא היה שקט עם ההכרעה, וביקש שרשויות הרווחה תעדכנה את הרשויות בישראל על מנת שניתן יהיה לעקוב אחר התפתחות הילדה ואופן הטיפול בה.
בית המשפט קבע כי הדודים יפקידו במזומן סך של 50,000 ₪ בקופת בית המשפט למשך תקופה על מנת שזה יהווה תמריץ בשבילם לקיים את החלטתו במדינה זרה.
בית המשפט קבע גם כי הדודים יאפשרו לאם להיות בקשר עם הילדה באמצעות אמצעים אלקטרונים, כאשר הכסף שיופקד יהווה גם כן בטוחה לכך. עוד נקבע כי הדודים יקיימו ביקור שנתי בישראל לעשרה ימים כדי שהילדה תוכל לראות את האם.
אין ספק כי מדובר בסוגיה קשה ובמקרה קשה, אך נראה כי בנסיבות החיים הקשות, זו אכן ההכרעה הגרועה פחות מבין ההכרעות המוצעות.
