לבני זוג רבים יש הסכם ממון חתום. זהו צעד חכם ומומלץ לערוך הסכם שכזה. לעיתים ולמרות ההסכם, אנו נתקלים בסכסוכים שבמסגרתם בני הזוג החתומים מתנגדים לתנאים שעליהם חתמו בהסכם ומנסים לבטלו באמצעות הגשת תביעה משפטית לבית המשפט לענייני משפחה.
הסכמי ממון עשויים להיות עזר רב כאשר בני זוג מגיעים למצב של גירושין ופרידה. מנגד, בין אם בעת כריתתם של הסכמי ממון ובין אם בעת מימושם, עשויים להיווצר מחלוקות, טענות, וקשיים.
חשוב להבין ולזכור כי ההסכם כמוהו כחוזה משפטי לכל דבר ועניין. בהתאם לדיני החוזים, אם מתברר בחוזה שנעשה למראית עין, הרי שניתן לבקש לבטלו.
אז אם כך, מה דינו של הסכם ממון שנטען לגביו שהוא נחתם רק כדי להתחמק מנושים? קרי: הסכם ממון שנחתם רק למראית עין – האם ניתן לבטל אותו במקרה של סכסוך?
לשיחה אישית עם עורך דין חייג/י: 052-222-6699
בשאלה זו דן בית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך תמ"ש (אשדוד) 12961-05 א. נ' א.
מהות הסכסוך והניסיון לבטל את ההסכם
המדובר על מקרה על בעל ואישה שהתחתנו בתחילת שנות התשעים הולידו שני ילדים וקיימו משק בית כהלכתו.
בשנת 1997 ביקשו בני הזוג להתגרש ואף עשו זאת בהסכמה תוך חתימה על הסכם גירושין. בין הסיבות שהביאו לגירושין היו חובות שצברו בני הזוג.
הסכם הגירושין הסדיר את סוגיית המזונות שישלם האב ואף קבע כי המטלטלין שנשארו בבית בו דרו יחדיו יישארו ברשות האם.
עוד קבע ההסכם כי לצדדים לא תהיינה זכויות בזכויות שכל אחד מהם צבר במקום עבודתו.
בנוסף, נקבע כי הבעל ידאג לבטל ערבויות שהאישה חתמה עליהן לצורך תפעול וקיום עסקו של הבעל. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט בשנת 1998.
משהתגרשו, חיו כל אחד מבני הזוג בנפרד, כאשר מפעם לפעם התארח הבעל בבית גרושתו.
בשנת 2000 קנתה האישה דירה, שילמה עליה מקדמה ורשמה על שמה משכנתא. הבעל, עבר להתגורר עמה בדירה בשנת 2003.
בשלב זה, חתמו בני הזוג הסכם ממנו בו נקבע כי הם מקיימים חיים משותפים ואין בכך כדי לגרוע או להוסיף על זכויותיו של איש על רעהו.
כמו כן, קבע הסכם הממון כי הדירה בה הם מתגוררים היא בבעלות האישה בלבד. ההסכם לא אושר בבית המשפט לענייני משפחה משום שמעמדו ביקש הבעל לחזור בו ממנו.
בשנת 2005 עזב את הבעל את הדירה ויחסיהם הסתיימו סופית.
עתה הגיש הבעל תביעה לבית המשפט בדרישה לבטל את הסכם הגירושין שנחתם בשנת 1998, בנימוק לפיו ההסכם נכרת למראית עין בלבד, על מנת להעלים נכסים מנושיו של הבעל.
במסגרת טענותיו של הבעל, נטען כי הדירה שנרכשה ע"י האישה לכאורה היא בבעלותם המשותפת, כך גם חובותיו הרשומים על שמו בלבד.
האישה מנגד טענה כי הסכם הגירושין שנחתם היה בהסכמה ושיקף באופן מלא את רצון הצדדים. לטענתה הדירה נרכשה על ידה והיא בבעלותה בלבד, ואין כל מקום לשתף את הבעל בחלוקתה.
קיראו בהרחבה על: חובות משותפים של בני זוג במקרה של גירושין
כיצד הכריע בית המשפט?
בית המשפט דחה את התביעה, תוך שהוא ביקר את התובע בחריפות וקבע:
"ככל הנראה סבור התובע כי הסכמים אינם אלא פיסת נייר אשר הכתוב בה נועד לשרת את המטרה המונחת לנגד עיניו באותה עת. לשיטתו, בתי משפט ובתי דין, אינם אלא "חותמת גומי" אשר נועדה ליתן תוקף נוסף לאותן "פיסות נייר", וגם אותם ניתן לבטל על פי רצונו. ככל שהדבר תלוי בו, ניתן להמשיך ולחתום על מסמכים, ולבקש לבטלם בשעת הצורך".
בהמשך פסק הדין נכתב:
"ייאמר לתובע בקול רם וצלול: "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". העולם אינו "מריונטה" הנעה על חוט על פי תנועות ידיו. הסכמים יש לקיים ופסקי דין יש לכבד. עילת התביעה שלו, לפיה ערך ההסכם על מנת לחמוק מנושים – הינה עילה בת עוולה. משכך, אין מקום לכך שתצמח לו זכות תביעה כלפי מאן דהוא – בכלל, וכלפי רעייתו לשעבר – בפרט. דדי במושכלות יסוד אלה על מנת לדחות התביעה מכל וכל, תוך חיוב התובע בהוצאות ראויות".
בפן העובדתי קבע בית המשפט כי בין בני הזוג הייתה מחלוקת אמתית לאורך השנים, מה שמחליש מאוד את טענת התובע להסכם שנעשה במראית עין בלבד.
כך לדוגמא, קיבל בית המשפט את ראיות האישה לפיה היא התגוררה בבית משפחתה תקופה, ואף פתחה נגד הבעל תיק הוצאה לפועל. בנוסף, נקבע כי הבעל השאיר פעמיים מכתבי התאבדות על מנת להפעיל לחץ על האישה שתאפשר לו ללון בבית משפחתה משלא היה לו היכן לדור.
בית המשפט לענייני משפחה אף קיבל את טענת האישה לפיה אפשרה לו להתגורר בדירה שרכשה על מנת להקל עליו, לאור קשייו הכספיים.
בהקשר לכך, דחה גם בית המשפט את טענת הבעל לשיתוף בדירה, ויפים דבריו בנושא:
"אף במישור המוסרי אין כל הצדקה לכך שהנתבעת, אשר סבלה מן התובע הן בנישואיהם והן לאחר הגירושין, ואשר מדי פעם נכנעה ללחציו וסיפקה לו קורת גג, תצטרך עתה גם לחלוק עמו את הדירה שרכשה בזיעת אפיה או להיות שותפה לחובות שיצר בעצמו".
לאור כל האמור נדחתה תביעת התובע, והוא אף חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. מכן אנו למדים כי ביטול הסכם ממון אינו דבר פשוט ובית המשפט לא ימהר לעשות זאת מסיבות חוקיות ובכפוף לנסיבותיו של כל מקרה לגופו.
