הכלל הידוע הוא כי אם בני זוג כורתים הסכם ממון, הרי שההסכם הוא שינחה אותם במקרה של גירושין או כאשר יבקשו לחלק את רכושם המשותף.
מנגד, אם בני זוג לא כורתים הסכם ממון, או אז יחול עליהם הסדר המוכר בשם איזון משאבים, בהתאם לחוק יחסי ממון, התשל"ג- 1973.
בהתאם לאותו הסדר הקבוע בחוק, הרכוש יחולק חצי בחצי אלא אם יוכח כי לגבי רכוש משותף לא הייתה באמת כוונת שיתוף בין בני הזוג.
לשיחה אישית עם עורך דין חייג/י: 052-2226699
השאלה האם הייתה כוונת שיתוף או לאו, היא מושא למחלוקת יומיומית בבתי המשפט לענייני משפחה. בסקירה שלפניך, בית המשפט היה צריך לפתור מחלוקת בין בני זוג מתגרשים, ולהכריע האם הסדר איזון המשאבים חל במקרה שלהם.
עובדות המקרה שהגיע לבית המשפט
המדובר על תיק שנדון זה מכבר בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים במסגרת הליך תמ"ש (י-ם) 30831-03-12 א' ה' נ' י' ה', דן בית המשפט בשאלת המשטר הרכושי שיש להנהיג בין בני זוג.
בתיק הנ"ל המדובר על בני זוג שנישאו בשנת 1976 ונולדו להם ילדים.
כל חייהם המשותפים הם התגוררו בדירה בעיר ירושלים. הדירה נקנתה לפני נישואיהם ונרשמה כבר אז על שם הבעל (הנתבע).
לפני שנים ספורות החליט הזוג להתגרש. הבעל, רשם את זכויותיו בדירה על שם אמו שנפטרה במהלך הדיון המשפטי.
טענות הצדדים לגבי אפשרות חלוקת הדירה
האישה טענה לשיתוף מלא ושוויוני בין בני הזוג, לרבות בדירה שבה התגוררה במשך שנים עם בעלה.
לטענתה הייתה כוונת שיתוף בדירה ואין לראות בהעברת הזכויות בה ע"ש אמו של בעלה לשעבר, כהיעדר כוונת שיתוף מצדו.
הבעל מנגד, טען כי לכל אורך חייהם קיימו בני הזוג משטר של הפרדה רכושית דווקא, ועל כן לטענתו אין לחלק את הדירה ולהעניק לאישה זכויות בה.
חלוקת רכוש בין בני זוג
כאמור, המשטר הרכושי החל על בני הזוג הוא הקבוע במסגרתו של חוק יחסי ממון "החוק נוקט גישה של הפרדה מוחלטת בין נכסי בני הזוג במהלך חיי הנישואין ודחיית השיתוף ביניהם ככלל למועד הגירושין או פטירת בן זוג.
החוק קובע משטר של איזון משאבים בין בני הזוג, המתבטא בכך שככלל "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג… זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג".
על ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון, רשאים בני הזוג להתנות ככל שהם חותמים על הסכם ממון, מה שלא נעשה בנסיבות.
הכרעת בית המשפט והחלתו של הסדר איזון המשאבים
בית המשפט בחן האם בין בני הזוג אכן היה משטר רכושי של שיתוף לטענת התובעת, או שמא הפרדה רכושית מוחלטת לפי טענת הבעל.
בפסק הדין נקבע כי בין בני הזוג היה שיתוף כמעט מלא של נכסיהם, לפחות עד לשנים האחרונות. עוד נפסק כי הפרדת הרכוש החלה רק בשנת 2010, ועל כן חלוקת הרכוש תיעשה מהיום בו התחתנו, ועד לאותה השנה כאמור.
בית המשפט פסק כי יש לחלק בין בני הזוג זכויות פנסיוניות שצבר הבעל עד למועד הסיום כאמור.
באשר לדירת המגורים, אומנם הדירה נרכשה מכספי הבעל עובר לחתונתם. כמו כן, האישה כאמור טענה כי הבעל העביר את הדירה על מנת להבריח את הנכס. מי שטוען טענה כגון זו, עליו הנטל להוכיח כן.
הבעל, לא הראה כי אמו הייתה רשומה אי פעם כבעלת זכויות בדירה.
על כן, הוחלט כי "נוכח רישום הדירה על שמו, בהעדר כל הערה לטובת הוריו, והמצג כלפי כולי עלמא בדבר בעלותו היחידה בדירה, הרי שככל שהיה צובר הנתבע חוב ברבות שנים אלה, ברי כי נושה יכול היה לבקש להיפרע מהדירה שעל שמו ולהוריו של הנתבע לא יכולה הייתה לעמוד כל טענה".
מכאן, נוכח בית המשפט לקבוע כי הייתה כוונת שיתוף גם בדירה, כלשונו: "אין חולק כי הדירה הובאה על ידי הנתבע לנישואין וכי אין למי המצדדים דירה נוספת. הדירה הייתה רשומה על שם הנתבע מיום רכישתה ועד שנת 2011.
כאמור לעיל, אין בשינוי המרשם על שם הנתבעת כדי לשנות מהבעלות של הנתבע בדירה ויש לראותה כאילו הינה רשומה על שמו עד כה. הצדדים מתגוררים בדירה מאז נישואיהם בשנת 1976, ועד היום – משך כמעט ארבעה עשורים".
לבסוף, קבע בית המשפט כי העסקה לפיה תועברנה הזכויות בדירה לידי אמו של הבעל תבוטל, וכי האישה זכאית למחצית מן הרכוש המשותף.
קראו בהרחבה: חלוקת רכוש של בני זוג בגירושין
כמה מילים לפני סיום…
אין להקל ראש בחיים משותפים של בני זוג, וגם כאשר דירה נרכשה עובר לנישואין אין בכך כדי לגרוע מזכות של בן או בת זוג ליהנות מזכויות באותה דירה או כל רכוש כאשר מקיימים משק בית משותף, כל שכן עת מדובר בזוג נשוי.
ההמלצה היא בנסיבות כאלו היא תמיד לחתום על הסכם ממון כדי למנוע עוגמת נפש ומחלוקות מיותרות שמעמיקות את משבר הגירושין שהוא קשה גם כך.
