מי ישלם דמי מזונות עבור הילדה?
לדה בת 8 הגישה באמצעות אמה תביעה נגד אביה בבקשה להגדלת דמי המזונות. האב שנתבע טען כי הסבתא היא זו שצריכה לשלם את דמי המזונות המוגדלים אם וכאשר.
העניין הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה במסגרת הליך תמ"ש 22645-11-13 פלונית נ' פלוני ואח'.
המדובר על פסק דין יוצא דופן ונדיר יחסית בנוף דיני המשפחה ופסיקות בענייני מזונות ילדים.
הנסיבות שהובילו להגשת התביעה
ההורים הכירו זה את זו בשנת 2003, כאשר האבא כבר היה גרוש עם ילדה אחת, והאם הייתה רווקה. בשנת 2005 הם חתמו על הסכם ממון שהסדיר את ענייני הרכוש ביניהם, ההסכם לא אושר בבית המשפט אלא רק בפני נוטריון שאליו פנו השניים.
במסגרת ההסכם הוחלט שככל שבני הזוג ייפרדו, האב ישא בדמי מזונות בסך של 900 ₪ ומחצית מההוצאות הרפואיות של בתם. עוד הוסכם שככל שיוטלו על האב דמי מזונות גבוהים יותר ע"י ערכאה שיפוטית, הסבתא תישא בהפרש ולשם כך היא תחתום על כתב ערבות.
במהלך שנת 2005 נפרדו בני הזוג בעת שהייתה האם בהריון. לאחר שילדה, התגוררה בתם המשותפת אצל האם, והשתיים עברו להתגורר בעיר בשרון.
בשנת 2013 הגישה הילדה באמצעות אמה תביעת מזונות נגד האב, במסגרתה נתבעו מזונות בשיעור של 2900 ש"ח בחודש, והוצאות מדור בסך 1900 ש"ח.
בין לבין ועד להכרעה סופית, נקבע על ידי בית המשפט כי האב ישלם מזונות זמניים בסך 1650 ₪.
טענות הצדדים לתביעת המזונות
האם טענה כי יכולתו הכלכלית של האב היא טובה ומאפשרת לו לשאת במזונות בשיעור גבוה יותר מזה שהוסכם בחוזה, כאשר במקביל האם אינה עובדת ולכן הכנסתה אינה גבוהה כלל.
האב בכתב ההגנה שהגיש לבית המשפט ובו הציג את טענותיו בנוגע למזונות הנתבעים, טען כי יש לכבד את ההסכם עליו חתם עם האם בשנת 2005.
בנוסף, הוציא האב הודעת צד שלישי נגד הסבתא, בטענה כי ככל שהוא יחויב בסכומים נוספים הרי שעל הסבתא לקיים את התחייבויותיה בהתאם להסכם שנחתם דאז.
כמו כן טען האב כי בניגוד לטענת האם, מצבו הכלכלי אינו טוב והוא כלל לא עובד ומתפרנס מדמי נכות.
הסבתא טענה כי ההסכם עליו חתמה מנוגד לתקנת הציבור ולכן על בית המשפט להתעלם ממנו. עוד טענה כי מדובר בהסכם שנחתם לרעת הילדה, ודיי בכך כדי לבטלו.
בנוסף, טענה הסבתא כי היא כלל אינה יודעת לקרוא ולכתוב בעברית ותוכן החוזה כלל לא הוסבר לה.
חיוב במזונות לפי חוק בישראל
חוק לתיקון דיני המשפחה, (מזונות), התשי"ט- 1959 קובע כי חיוב במזונות הוא אוטונומי ומנדטורי. בנוסף, קובע סעיף 12 לאותו חוק כי אין הקטין מחויב כלל להסכמות הקיימות בין ההורים, ובלבד שאותן הסכמות לא אושרו בפני בית המשפט.
במציאות נהוג לא אחת לכרות הסכמים הדומים להסכם שנחתם בנסיבות אלו, ואכן לקבוע תניה שככל שתוגש תביעת מזונות מי מבני המשפחה יפצה את האב.
קראו בהרחבה: ערעור על חיוב במזונות ילדים
הכרעת בית המשפט לענייני משפחה
בהתאם לכלל המשפטי, קבע בית המשפט כי אכן ההסכם אינו מחייב את הקטינה, עם זאת קבע כי אין בכך כדי לשלול את תוכן החוזה.
בפסק הדין נכתב: "אין באמור כדי לשלול את תוקפו של ההסכם בכללותו, כי אם אך כדי לקבוע כי הילדה עצמה אינה כבולה בהוראות ההסכם בעניין המזונות. אזכיר, כי ההוראות הממוניות שבהסכם אינן טעונות אישור בית המשפט כתנאי לתוקפן, הואיל והצדדי לא נישאו כדת וכדין. עוד אזכיר, כי ההסכם לא בוטל מעולם ולא הוגשה בקשה לביטולו".
בהערת אגב שאינה רלוונטית להכרעה, קבע גם בית המשפט כי ההסכם נחתם לפני שנולדה הילדה, כך שספק אם בית משפט היה מאשר הסכם כזה.
על כן, באשר לטענות שהועלו בכתב התביעה, בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי שיעור המזונות יעמוד על 1650 ₪, בתוספת מחצית הוצאות הדיור, קייטנות, הוצאות רפואיות שאינן מכוסות בסל הבריאות.
באשר לטענות האב נגד הסבתא, קבע בית המשפט כי הסבתא כלל לא טרחה לזמן לעדות את הנוטריון שהחתים את הצדדים על ההסכם. משכך, הרי שהיא נמנעה מלהביא ראיה שתוכל לתמוך בעמדתה ועל כן יש לראות זאת לרעתה, כך שאת טענתה בנוגע לאי ידיעת השפה דחה בית המשפט.
גם את טענתה של הסבתא לפיה ההסכם נוגד את תקנת הציבור דחה בית המשפט.
נקבע אומנם כי ישנם מקרים חריגים בהם בתי משפט יבטלו הסכמים דומים כאשר קיימים טעמים כבדי משקל וכאשר הסכמים כאלו נוגדים לחלוטין את טובת הילד, אך בנסיבות הללו לא נמצאו שיקולים כאלו. בהתאם לכך, קבע בית המשפט שהסכמים יש לכבד, וכך יש לפעול בנסיבות העניין.
על כן, קבע בית המשפט שהסבתא תשלם לאב את ההפרש בין שווי המזונות שהוסכם בחוזה, לבין שווי המזונות שנקבעו. מדובר בסכום של 750 ₪ בכל חודש.
